שאלה: בכיתה שלי יש תלמידים רבים שהאבות שלהם במילואים. ועכשיו יש באוויר שמועות על גיוס מילואים נרחב בקרוב לצורך המשך המלחמה. האם צריך לדבר על זה עם התלמידים? ובכלל, מה הדגשים שאני צריכה לתת לתלמידים במידה ואכן יהיה גיוס נרחב?
שלום וברכה,
ראשית אגיד שהשאלה מחממת את הלב. זכו התלמידים שלך במורה מסורה דואגת שרואה את הצרכים שלהם הרבה מעבר ללמידה בכיתה. כפי שתיארת, בשנה וחצי האחרונות תלמידים רבים מתמודדים עם מציאות לא פשוטה בה אבות נעדרים מהבית לתקופות ארוכות. ככל הנראה גם בטוח הארוך ימשיך גיוס המילואים, וגם ללא גיוס נרחב, תפגשי בכיתה לאורך זמן אחוז מסוים של תלמידים שהוריהם מגויסים. עם זאת, נכון הדבר שכאשר ישנו גיוס נרחב, וכשהלחימה אינטנסיבית יותר, בהחלט תהיה לכך השפעה על רמת הדאגה, החרדה או הקושי של התלמידים. האבא יוצא למילואים ויש לכך השפעות רבות על הבית. המערכת המשפחתית כולה מתערערת. ישנו עומס רב יותר בבית, יש יותר צרכים רגשיים שצפים כשאחד ההורים לא נמצא. בכל בית, החוסר הזמני יכול להתבטא באופן אחר בהתאם להתנהלות היום-יומית של הבית. תלמיד אחד זקוק לאבא שיעזור לו בלימודים, אחר מתגעגע לשחק עמו כדורסל, והשלישי נדרש לעזרה רבה יותר בבית. כדי לענות על השאלה מהם הדגשים והאם לדבר עם התלמידים, נתייחס לשלושה היבטים שונים:
שיח כללי בכיתה – צריך לשים לב להבדל שבין השיח הכללי בכיתה לבין שיח אישי עם תלמיד. אם יהיה גיוס מילואים נרחב ונשוב ללחימה עצימה, כדאי יהיה לדבר על כך ברמה הכיתתית. לא ציינת את גיל התלמידים שלך, וכמובן הגיל ישפיע על ההחלטה שלנו מתי לדבר וכיצד. בכיתות הצעירות בביה"ס יסודי, נשתדל לתת מידע ממוקד שאינו מציף חרדה, וניתן מקום למשמעות המלחמה ובאמון בניצחון הטוב. למשל: "צה"ל מתחיל שוב לחימה בעזה / בלבנון. יש ילדים בכיתה שהאבות שלהם מגויסים. אנו מעריכים ומודים להם ששומרים עלינו, וכל הכבוד להם שהם בינתיים מסתדרים בבית בלי אבא. בעז"ה בזכות עוד הרבה אבות שיצאו להילחם, ננצח". בכיתות הגבוהות יותר נגיד את אותם המשפטים, אך נוכל לפרט יותר גם ברמת המידע על המלחמה, וגם ברמת הקושי וההתמודדות שאבא במילואים. למשל: "זה לא קל כשאבא לא בבית, ויש כאן בטח תלמידים שגם דואגים לאביהם, לאחיהם, או לקרוב משפחה". בכיתות כאלו (וגם בכיתות הצעירות יותר בהתאמה) נוכל לבחור גם עשיה משותפת כיתתית למען המלחמה. אפשר להכין ביחד חבילות לחיילים, אפשר להכין שלט ואפשר להתפלל יחד להצלחת המלחמה ועוד.
שיח פרטני עם התלמידים – קשר אישי עם תלמידים שאבותיהם במילואים יכול להיות קשר מחזיק תומך ומשמעותי מאוד עבורם בתקופה כזו. את, המורה יכולה להיות תמיכה משמעותית ודמות 'מחזיקה' עבורם. את יכולה להזמין תלמיד לשיחה אישית (יכולה להיות גם קצרה). להגיד לו ששמעת שאביו במילואים, לשמוע ממנו איך זה בשבילו ומה עיקר ההתמודדות שלו. להיות אמפתית ולציין שאת כאן בשבילו (אפשר להתאים שיח כזה בכל גיל, מגיל הגן ועד התיכון). ברגע שיצרת שיח טיפולי כזה, פתחת את הדלת עבורם לשיתוף בנושא הזה, והם כבר לא לבד במסע. יש לכך השפעה טיפולית – יש דמות משמעותית שדואגת להם ורואה אותם גם בביה"ס. תוכלי להמשיך ולהתעניין מה שלומם, תוכלי לשאול אותם איך עברה שבת ועם מי הם היו, וגם לשאול האם הם חוששים או דואגים.
מענה קבוצתי – בהתמודדות עם קשיים שונים, נמצא שקבוצת טיפוליות עם נושא משותף הינם כלי טיפולי משמעותי שמנרמל את התחושות הקשות ויוצר 'יחד' הנותן הכוח. אם תראו כי בבית ספריכם ישנם תלמידים רבים שהאבות שלהם מגויסים, כדאי לשקול לפתוח קבוצה ייעודית לתלמידים כאלו. קבוצה כזו יכולה להיות מונחה על ידי הצוות הייעוצי או הטיפולי שיש בביה"ס. קבוצת שווים כזו יכולה לסייע לתלמידים בהתמודדות. אם אין אפשרות מערכתית כזו בבית הספר, תוכלי לשקול לאסוף את התלמידים בכיתתך שאבותיהם גויסו למפגש בו תשמעי אותם והם ישמעו אחד את השני. כדאי להכין מפגש כזה בהיוועצות עם הצוות המקצועי/ טיפולי של ביה"ס. השיח יכול להתבסס על המפורט בסעיף ב'.
בברכה, נעה וינברגר, פסיכולוגית חינוכית, צוות הפסיכולוגים מכון ארבל
