ערי הצפון מלאות בשלטים מרגשים. "הלב חוזר הביתה".
אך, האמנם הלב חזר הביתה?
הלב הזה, שמלא בשנים של חשש בטחוני ויותר משנה וחצי של פחד קיומי.
שלמרות המלחמה המוצלחת בצפון – אין לו ביטחון שכבר בטוח פה.
הלב שעבר מקום, ועוד מקום, ובכל מקום הרגיש קצת תלוש – אבל גם למד להרגיש קצת שייך.
שהכיר קשרים חדשים, משמעויות חדשות, מקומות מגורים שמציעים לפעמים הרבה יותר.
הלב שעייף להתחיל שוב מחדש. שרוצה רק שגרה אבל צריך להתעסק בשיפוצים, תיקונים, מקומות עבודה חדשים ומסגרות לילדים. שגם להם, החזרה הזו לא ממש קלה. שחלקם היו כל כך רוצים להישאר. ונתלשו מחברים אהובים ומסגרות לימוד מצוינות.
הלב הזה שכבר עקר את השורשים והצמיח אחרים, ואז נאלץ שוב לעקור ושוב לנסות להתחבר…
הפסיכואנליטיקאי הנודע ויניקוט שעבד בין היתר עם ילדי מפונים במלחמת העולם השנייה, התייחס למונח "אבדן הממשי". הממשי הוא כל המוכר והידוע הנותן לנו תחושת יציבות ורציפות בעולם. כאשר המציאות והמוכר לנו נשמטים מתחת רגלינו, עלול להיווצר ניתוק רגשי שבו אנחנו כבר לא יכולים להאמין לרגשות שלנו.
הפינוי – והחזרה לצפון – עשויים להכיל בתוכם רכיבים רבים של אבדן הממשי. באופן הכי פשוט – אבדן המקום הפיזי שבו אני מרגיש בבית. אבדן של דמויות – לדוגמה בפרידה מחברים ומשכנים. קשה מאוד לייצר תחושת רצף אחרי שנה וחצי של נתק. החזרה של הילדים לכיתות, לדוגמה, מלווה בתחושת אבדן סביב חברים שלא חזרו לקרית שמונה. ומאידך, החזרה המדורגת ב"טפטופים" מערערת בכל פעם את הלכידות הכיתתית. ולבסוף – אבדן האמון והביטחון בחיים. במובן מסוים, לכל תושבי ישראל התערערה מאוד תחושת הביטחון בחיים, בצבא, ואפילו תחושת המוגנות הבסיסית ש"ביתי הוא מבצרי". רבים מהתושבים שחזרו עדיין אינם מרגישים בטוחים בביתם.
עלינו להבין שכולנו, מבוגרים וצעירים, נעקרנו וצריכים להצמיח שורשים מחדש.
עץ שנעקר ממקומות וצריך להישתל במקום חדש – יצטרך להשקיע את מירב המאמצים בהשרשה מחדש, בחיבור לאדמה. פחות משאבים יושקעו בתקופה זו בפירות, וטוב שכך.
מה עושים?
- דבר ראשון – לתת מקום, פשר ולגיטימציה:
מתוך ההבנה שהתהליך הוא מורכב הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית, נוכל להתאזר בסבלנות כלפי עצמנו ולעזור למי שסביבנו להבין שבמציאות כל כך מורכבת, הקושי שבחזרה הוא נורמלי ובריא. למרות ציפיות הסביבה ולעתים הציפיות שלנו מעצמנו, התהליך הזה עוד ייקח זמן.
- ריבוי הקולות הוא טבעי, וחשוב שנקשיב לקולות השונים שבתוכנו. גם לקול שרצה להישאר במקום אחר יש מקום. וגם לקול שעייף מלחצוב שורשים בהר יש מקום. ריבוי הקולות אינו מעיד על חולשה אלא על עושר פנימי ומורכבות. ככל שנקשיב לריבוי הקולות שבתוכנו, נוכל לקבל ולהבין גם את ריבוי הקולות שבקרב תלמידינו וילדינו. את הקושי לחזור לשגרה, את הקשיים החברתיים, את תחושת הדכדוך או התלישות. ניתן מקום לכל הקולות, נקשיב להם ובעז"ה גם נעשיר ונצמח מהם.
- מצמיחים שורשים – עכשו הזמן להתחבר לשורשים. להכיר וללמוד לאהוב יותר את מקום המגורים שבחרתם לשוב אליו, להתחבר בחזרה לבית שלכם כמו שמתרגלים בחזרה לבן זוג שחוזר ממילואים ממושכים. ליצור קשרים חדשים-ישנים עם השכנים ועם הקהילה.
- נותנים מקום לשורשים חדשים – אני לא אותו האדם שהייתי כשהתפניתי. מה צמח בי? ואיך אני יכול לתת לזה ביטוי גם כאן כשחזרתי? נתינת מקום כזו תעזור לנו לתחושת הרציפות והצמיחה.
- מחזקים את עמוד השגרה – כמו שלחץ מייצר תחושת חוסר שגרה, כך להפך – מאמץ לשמור על שגרה מפחית את תחושת המתח, החרדה ואי היציבות. שגרות הן דבר בריא ביום יום אך יש להן חשיבות עצומה במצבים של חוסר יציבות בכלל ובבניית חיים חדשים בפרט.
- קשר עין – כולנו מכירים את התגובה הפיזית למצבי חירום. הגוף דרוך לפעולה, ולא פנוי לאינטימיות וקשר. כמו בסעיף הקודם גם כאן חשוב להדגיש – זה עובד גם לחיוב! כאשר אנחנו עוסקים בפעולות של קשר קרוב ורך, מועבר שדר לגוף ולמוח שאפשר להרגיש בטוח. שבאמת הלב חוזר. הקפידו על שגרות של קשר. כוס קפה עם בן/בת הזוג מעולם לא היו חשובים יותר. יותר קשר עם הילדים – יעזור גם להם להצמיח שורשים.
- ונקודה אחרונה – נאחזים למעלה.
המהר"ל מפראג, ממשיל את האדם מישראל ל "עץ הפוך" ששורשיו בשמים. אנו עם שגלה מארצו שוב ושוב ובכל זאת ולמרות הכל הצליח לחזור ולהכות שורשים בארץ מולדתו. אין לכך אח ורע בתולדות העמים.
אנחנו עם ששורשיו למעלה, שהחיבור מגיע אצלו ממקום עמוק, מדור לדור. לכן, יש לנו את הכוחות לקום ולהתחיל מחדש.
מכוח האבות והאמהות שחזרו לארץ מכל קצוות תבל. מכוח החלוצים שבנו את הצפון, כמו טרומפלדור בתל חי שאמר "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו".
כך גם אנו תושבי הצפון החוזרים ובונים את ביתם, החוזרים ובוחרים בצפון, שליחים של החברה הישראלית, חלוצים לפני המחנה. מחוברים לשורש גבוה וממנו יונקים כוח, למרות כל הקשיים.
————–
יש לך שאלה שמעסיקה אותך והיית רוצה התייחסות מקצועית אליה?
מוזמן לשלוח אלינו בוואצאפ את השאלה ונשתדל לענות.
